מאת: רו"ח אבי קדוש | פורסם: 08/12/2013
בפס"ד מימון ברששת נ' מסיעי שדרות בע"מ (מיום 11.11.07), נידונה טענה של עובד בשם מימון ברששת (להלן: העובד) כנגד מעבידו - חברת "מסיעי שדרות" בע"מ (להלן: המעביד), אצלו עבד כנהג אוטובוס. עיקר עבודתו הייתה הסעה של אנשי קבע לבסיסם וליווי קבוצות חיילים בנסיעות שונות.
התביעה הייתה בגין שעות נוספות, ימי חופשה, הפרשי פיצויים ושכר שלטענתו לא שולמו לו, למרות שהיה זכאי להם. אחת התביעות הייתה בקשר לגמול שעות נוספות שלטענתו מגיע לו בגין שעות הפסקה, בהן עמד לרשות מעבידו למרות ששהה בביתו – כיון שהיה חייב להיות זמין בהן לקריאות פתאומיות של מעבידו.
אחת הטענות של המעבידה הייתה שסידור העבודה היה ידוע מראש לעובד לפחות יום או יומיים מראש ופרט למקרים בודדים בהם המעבידה שינתה את סידור העבודה או קראה לעובד למרות שהיה מצוי בביתו, העובד לא נקרא מעולם לעבודתו בצורה פתאומית במסגרת שעות אלו.
בית הדין האזורי לעבודה פסק כי "שעות העבודה", הן השעות שבהן העובד עומד לרשות העבודה, כלומר: השעות בהן לא היה חופשי לעשות כרצונו (זה לא בהכרח הזמן שבו הוא מצוי במקום העבודה). בנסיבות המקרה הנוכחי, שההפסקות היו ארוכות ובהן העובד שהה בביתו, הוא לא "נדרש על ידי מעבידו להישאר במקום העבודה" והשעות לא יוגדרו כשעות נוספות.
אבי קדוש רו"ח | תכנוני מס, פנסיה, תוכניות עיסקיות, חברות ושותפויות, עמותות ומלכ"רים, שכר ודיני עבודה, החזרי מס לשכירים.
